אביה.. ז"ל!

אני לא מבינה אותכן,

אני מנסה להתרחק כדי שלא יהיה יותר כואב..

אבל אחרי כל ניסיון שלי להתרחק,

אתם מתקרבות,

ולפעמים אפילו יותר ממה שהיינו קודם!

למה אתם עושות לי את זה?!

אני יודעת שאתם לא יודעות..

אחרת הייתם משתנות..

אבל הכי כואב,

שאני לא יכולה לספר, לשתף..

אני לא יכולה לספר לכן, למשל,

שמאז שהמדריכה של הכיתה השניה נפטרה,

ככה פתאום,

בלי שום הודעה מוקדמת,

אני לא מפסיקה לחשוב עליה.

למה דווקא היא?

היא לא פגעה בזבוב!

ואיך זה,

עברו רק כמה שבועות וכולם שכחו?!

ואני הבטחתי לך, אביה ז"ל , שאני אף פעם לא אשכח אותך!

תמיד את תיהי איתי!

אפילו שלא הכרנו כמעט, חוץ מכמה משפטים.

אביה.. למה דווקא את ?

וכ"כ צעירה!!
למה?!

נערה בת 18!!
פשוט לא התעוררה בבוקר..

איך זה קורה??

יום אחד את חיה, בריאה ושלמה,

ויום אחר כך,

מנסים, נסיונות כושלים, להחיות אותך ?

זה רק אומר לנו,

כמה שכלום לא מובן מאליו.

כלום.