נמאס לי !
עד שקצת שכחתי.. קצת נרגעתי..
חזרת והתקרבת.
את כל המסלול ביום השני של הטיול עשינו יחד. רק שתינו. כל פעם שהגיעו עוד בנות בקשת שנחכה בצד ונמשיך אחרי שיתרחקו.
לא דיברנו על משהו חשוב באמת.
סתם שרנו שירים יחד.
ושוב, למרות שניסיתי לעצור את זה {ללא הצלחה } התחילה אצלי תקווה..
תקווה שהכל ישתנה.
שתחזרי אליי.
וכשראיתי שזה לא קורה, נהייתי עצובה..
חברה טובה אחרת שאלה מה קרה.
התחמקתי.
היא חשבה שזה בגללה ונפגעה.
מצויין.
עכשיו אני יאבד גם אותה ?? מקווה שלא ..
אני עדיין מקווה שלפחות תסבירי למה פתאום הלכת.
כנראה שאני מקווה סתם..
אבל עדיין, מקווה.
